Zada-raviv.com

/// לצפיה

תגובות

הוסף תגובה

11.11.2007

תמיד אצלי בלב

רביב היקר, 4 שנים חלפו ואתה לא כאן. ההלם לא יפחת ולא יעלם אף פעם. תמיד אשא אותך בלבי, עם כל זכרונות הילדות המשותפים, כל המשחקים. מה שאזכור וצרוב אצלי חזק זה הצחוק המתגלגל שלך שתמיד יהדהד לי בראש, צחוק שמח, חם ומדבק, שאי אפשר להיות אדיש אליו. כשאני מתבוננת בפניך בכל התמונות שיש כאן, אני נזכרת בך באופו כל כך ממשי וחי ותחושה כל כך גדולה של החמצה עולה בי. צער על כך שלא הספקת הרבה, צער על כך שלא הרבה אנשים ידעו איזה בן אדם מיוחד אתה ובעיקר צער כל כך גדול על שאתה כבר לא איתנו כאן. יהי זכרך ברוך, רביב. תמיד תהיה אצלי בלב.

אושרה

26.11.2006

אזכרה- 3 שנים

שלוש שנים שארכו כנצח, שלוש שנים של חור שחור, שלוש שנים שחורות משחור, שלוש שנים של ערגה וגעגוע, שלוש שנים של כאב ודמע, געגועים לדמותך המשובבת, געגועים לצחוקך המהדהד, געגועים לימים יפים שהיו, ואתה שם יושב למעלה, אולי תשאל את האל- למה ומדוע?

יצחק

26.11.2006

אזכרה- שלוש שנים

רביב, שוב כולנו כאן, התאספנו כאן לכבודך. שלוש שנים- מצד אחד לא ברור איך עברו כבר שלוש שנים, אבל מצד שני- הם נראים כמו נצח. שלוש שנים שבהם הגעגועים אליך רק גוברים, החלומות שאתה חוזר לא מרפים, הבחורים שמזכירים לך אותך ברחוב רק מתרבים, וכך- גם הרגעים שבהם אתה חסר. אולי אתה מתעדכן בהכל מלמעלה רביב, מתעדכן בדברים היותר טובים והפחות טובים שקורים לנו פה, אבל הייתי בהודו לא מזמן, וגם שם קרו לי דברים טובים יותר וטובים פחות. דווקא ברגעים הפחות טובים, פחות קלים- הצלחתי להסתדר, למצוא פתרון, מצאתי מקום להירגע בו, נעזרתי באנשים אחרים. אבל ברגעים הטובים, המאושרים- זו כבר הייתה בעיה. דווקא בנקודה אחת רגעית של אושר, רביב- הדמעות התחילו לזרום. ואף מקום ואף בן אדם בעולם לא יכלו להרגיע אותי אז. בטקס האזכרה ליצחק רבין נאמר פעם: "הרגעים המאושרים הם הכי מסוכנים, בשביל הרגעים העצובים יש לנו טקסים ושירים וטכניקות נשימה כדי לא לבכות, אבל מה נעשה עם הרגעים המאושרים?" רביב, לא משנה כמה זמן יעבור ואיזה חוויות עוד יהיו לי- אתה תמיד שם, בפנים. עם המבט שלך, עם החיוך שלך, עם רביב שהכרתי. אתה תמיד שם- ודווקא, ברגעים הכי טובים.

מור

26.11.2006

אזכרה- שנתיים

שנתיים. שנתיים עברו מאז אותו יום. היום בו הגיעו אלינו מקצין העיר והודיעו שכבר לא תחזור. "רביב נהרג", אלו היו המילים. לקח לי רק כמה שניות להבין את צירוף המילים הזה, אבל שנתיים שלמות כדי להבין מה זה אומר באמת. אני זוכרת שחשבתי אז, שאם היו אומרים לי שמישהו שאני מכירה מתכוון להתאבד, הייתי מנחשת את כולם לפני שהיית עולה לי לראש. הכל אצלך היה "חפיף", "שטויות", לא צריך לקחת ברצינות שום דבר. אני רואה אותך מסתכל עליי עכשיו בחצי חיוך, ואומר לי: "חפיף, מה את מתרגשת?" אז כן, רביב, אני מתרגשת. אתה יכול לצחוק עליי שאני עושה מזה סיפור. געגועים, עצב, כאב- אלה רק מילים. החיסרון שלך הוא כל כך הרבה יותר עמוק מזה. עוצמות של כאב שהמילים רק עושות להן עוול. הייתי רוצה שהחלומות שלי יתממשו, רביב. החלומות שבהם אתה נכנס הביתה ולא מבין על מה כל הבלגן, אומר שהיית בטיול ארוך וחזרת, שעכשיו כבר הכל בסדר. החלומות שאתה פשוט פה. אפשר לספר הרבה על ההצלחה שלך בלימודים, על ההצלחה בעבודה ועל העתיד המזהיר שיכל להיות לך. אבל מה שמנציח אותך אצלי זה לא מה שעשית, אלא מי שהיית. זה החיוך שלך, הטוב שהיה בך, האהבה שהייתה בך, הרצון לתת ולהעניק כל הזמן, הפשטות שבה הצגת את הדברים, ובמיוחד את הדברים שאתה עשית, הצניעות שלך. זוכר את הברכה שקניתי לך ליומולדת? היה משפט על הברכה שישר תפס לי את העין: "משחק אותה COOL אבל הלב חם". ככה היית. רביב, אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא ראיתי את זה מגיע, שלא שאלתי יותר, שהסתפקתי ב-"הכל בסדר". אם רק היית אומר משהו. רומז. אולי המצב עכשיו היה אחרת.

מור

25.07.2006

תזכרו תמיד את החיוך המקסים שלו

לא זכיתי להכיר את רביב, הפסד עצום ומצער לפי כל מה שנכתב עליו כאן. אבל רביב יחיה לעד בלבכם וזכרונכם, ואתם בני מזל שזכיתם להכירו ולהיות החלק הטוב של חייו. העצב גדול מנשוא.

גילי מקבוצת האחים של מור

1 2 3